לאליהו הרוש, מקשישי המלב"ן סיפורי גבורה מלפני קום המדינה: אביו התגייס לצבא הבריטי נלחם בנאצים ונלקח לשבי ואליהו נלחם כמעט בכל מלחמות ישראל

מאת: רות רובינשטיין

חיה הרוש אחות של אליהו הרוש, המתגורר במרכז הגריאטרי המלב"ן, מספרת על אביהם שהתגייס לצבא הבריטי ונלחם במלחמת העולם השניה בצבא הנאצי, נפל בשבי הגרמני ולאחר כמה שנים, שב ארצה. אליהו, אחיה, חדור מוטיבציה התגייס לצה"ל, נלחם כמעט בכל מלחמות ישראל ואף חצה את תעלת סואץ עם אריק שרון. "לא היו לאליהו חיים קלים וכעת הוא נלחם על ביתו האחרון ונגד צו הסילוק שהוציאה עיריית ראשון לציון ומרחף מעל ראשו ומעל ראשם של יתר דיירי המלב"ן". 

"אבינו שלי ושל אליהו, יצחק הרוש ז"ל, נולד ב 1901 בירושלים דור שביעי בירושלים. אבי נישא לאימי בשנת 31' ושנה לאחר מכן נולד אחי הבכור אליהו. בהיותו נשוי, אב לשישה ילדים וכשאימי הייתה בהריון, התגייס לצבא הבריטי כלוחם בצבא הבריטח, לחיל החפרים, במלחמת העולם השניה בשנים 1939 עד 1945" מספרת חיה הרוש.

"בסוף אוקטובר 1939 נשבה בקלמטה שביוון לאחר שהלשינו לגרמנים שיש יחידה של הצבא הבריטי ואז הגיעו ושבו את החיילים הבריטים מי שהתנגד נורה ומת במקום מי שנלקח בשבי עבר את התלאות האיומות. אבי מיעט לדבר ובעדות שמסר בתום המלחמה הוא סיפר שבשבי הפרידו את היהודים משאר השבויים. הם אולצו לשכב תחת כיפת השמיים הגנה מרוח וגשם, והיחס אלהם היה גס וברוטלי, שכללו קללות איומים ורעב ללא הפסקה".

חיה ממשיכה לספר "אבי סיפר בעדותו כי הם הובלו בצעדה של 50 ק"מ מעל הרי LAMIA ,עד למקום בו העמיסו אותם לרכבות עם קרונות המיועדים לבקר ודחסו כ- 60 אנשים בכל קרון, ללא מים ומזון, במשך ימים, עד שהגיעו לסלוניקי. גם בהגיעם למחנה, נמשך הטרור נגדם והיחס היה יותר קשה ממקודם".

חיה מספרת שמשם אביה יצחק הגיע למרבורג. שם מפקד המחנה הודיע להם כי בכוונתו להפוך את המחנה למחנה ריכוז יהודים שממנו הם לא יצאו בחיים. בודדו אותם במין גטו, בצמוד למחנה המרכזי, שם הם סבלו מחרפה והשפלות. למרבה מזלם, לאחר כ-6 שבועות הצלב האדום "גילה" אותם במקום זה ונימסרה מחאה רשמית למפקדת המחנה על היחס שניתן להם. בזמן קצר כה קצר הם הפכו לשלדים, וכך הם הועברו למחנה LAMSDORF.

"בכל שנותיו בשבי, הוא לא טופל כשבוי מלחמה, אלא כיהודי בעבודות כפיה קשות ללא מזון מספיק, השפלות, קללות ואיומים על חייו. ללא הצלב האדום הוא לא הייתי שורד, ואני מודה להם על שהצילו את חייו. רק לאחר מותו הכיר בו הצבא הבריטי כגיבור מלחמה וקיבל את כל האותות שהגיעו לו על כך" אומרת חיה.

"אני נולדתי לאחר שהוא חזר בהפרש ניכר – אנחנו היינו 12 ילדים, אחות אחת לא שרדה ונפטרה בהיותה בת שנה וחצי, אבי בכלל לא זכה להכר אותה כיוון שנולדנ בזמן שהיה בשבי. אנחנו נוהגים לקרוא לנו בביתנו ילדי מחזור א' – ששת הילדים שנולדו לפני נפילתו בשבי של אבי וילדי מחזור ב' – ששת הילדים שנולדו לאחר חזרו מהשבי".

"אחי הבכור אליהו" אומרת חיה "התחתן כשהייתי בת שלוש. הוא נלחם כמעט בכל מלחמות ישראל, החל ממלחמת יום העצמאות, מבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. הוא היה נהג טנק בשיריון והשתתף בקרב על המיתלה ואף חצה את התעלה ביחד עם אריק שרון ז"ל".

עוד מספרת חיה על אליהו "בזמן שירותו, אליהו היה זמן רב אל עריש ובשארם אשייח בסיני. הוא נלחם בעליות של ירושלים, שם הוא סיפר שהצבא שלנו הוריד ארטילריה כבדה על הצבא הירדני ללא רחמים. הוא נלחם ברמת הגולן וכמעט הגיע לסוריה, שכן בשירותו הוא עבר קורס בצבא על כל סוגי הרכבים המשוריינים".

"לאליהו לא היו חיים קלים" אומרת חיה אחותו "הוא התחתן, נולד לו בן והתאלמן מאשתו, כשבנו היה בן 3. שבע שנים לאחר מכן, הוא נישא בשנית ונולד לו בן נוסף. הבן הראשון נפטר ממחלת הזרטן לפני ארבע שנים ובן נוסף שהוא בקשר הדוק איתו, אך הוא גם לא בבקו הבריאות ואשתו נפטרה אף היא ממחלת הסרטן. כעת כשהוא בגיל 88, שוב מתעמרים בו וביתר הקשישים המתגוררים במלב"ן. אליהו אמר שהוא לא מוכן ולא יעבור לשום מוסד גריאטרי אחר. אני מקווה שראש העיר רז קינסטליך יוותר על צו הסילוק למען קשישי המלב"ן ולמען קשישי העיר, שזקוקים למקום פנינה שכזה בתוך העיר".