מערכת ראשון ניוז:
דואר ישראל: הצדעה בולאית למשוררים שאינם איתנו עוד – חיים גורי, רונית מטלון ועמוס עוז.
חברת דואר ישראל הנפיקה סדרת בולים המוקדשים להנצחת מפעל חייהם של שלושה מגדולי משוררים וסופרים מאז ייסוד מדינת ישראל שבשנתיים האחרונות נפרדנו מהם – עמוס עוז, חיים גורי ורונית מטלון. הבולים עוצבו בידי המעצבת אסנת אשל וערכו הנקוב של כל בול – 2.50 ש"ח.
חיים גורי: התרפ"ד 1923, תל-אביב – התשע"ח 2018, ירושלים. משורר, סופר, עיתונאי ויוצר קולנוע תיעודי ישראלי. היה לוחם ומפקד בפלמ"ח, ונמנה עם משוררי דור תש"ח. חתן פרס ישראל לשירה לשנת 1988. יצירתו עסקה באירועים מכוננים בחייו ובתולדות הארץ והאומה: המלחמות, השואה והמפגש עם אלה ששרדו את התופת, לצד שירה אישית מובהקת העוסקת באהבה, בזמן החולף ובשבריריות הגוף.
שניים משיריו, "הרעות" ו"באב אל וואד", הפכו לסמל למהות המלחמה בהקמת המדינה, למחיריה ולחשיבות הזיכרון. שירו "אני מלחמת אזרחים" מיטיב לבטא את האדם והיוצר שהיה; הוא היה מחויב לשמר את מכלול מרכיבי הזהות, על המתחים והסתירות שביניהם. מיצירתו עולות אהבה וחמלה עמוקה לצד ביקורת נוקבת ותפיסה מוסרית עמוקה.
תצלום הדיוקן – ורדי כהנא; התצלום של השריוניות בשער הגיא – יעקב סער, אוסף התצלומים הלאומי, לע"מ (לשכת העיתונות הממשלתית); התצלום של פרגים אדומים – שאטרסטוק.
עמוס עוז: התרצ"ט 1939, ירושלים – התשע"ט 2018, תל-אביב. סופר ואינטלקטואל ישראלי, כתב רומנים, נובלות, סיפורים קצרים וספרי ילדים, וכן כתב מאמרים ומסות בנושאים ספרותיים, פוליטיים, מדיניים וחברתיים. יצירותיו תורגמו לארבעים וחמש שפות, עובדו לקולנוע ולתיאטרון, וזיכו אותו בעשרות פרסים ספרותיים בישראל ובעולם, בהם פרס ישראל (1998), פרס גתה (2005) ופרס טולסטוי (2018).
סיפוריו נכתבו ברובם על רקע ירושלים והקיבוץ, ומכל שורה בהם ניבטים אהבתו העזה לשפה העברית, אהבת האדם שלו והבנתו העמוקה את הנפש האנושית, סקרנות ודמיון, חוש הומור והזדהות יוצאת דופן עם הדמויות שיצר. בין ספריו הידועים ביותר: "מיכאל שלי", "אותו הים" ו"סיפור על אהבה וחושך".
תצלום הדיוקן – אנה ווייז ANNA WEISE; תצלום מגדל המים בקיבוץ חולדה – ארכיון קיבוץ חולדה; תצלום שיבולים – שאטרסטוק.
רונית מטלון: נולדה ב-1959 להורים שעלו ממצרים, וגדלה בגני-תקווה. היא נפטרה ב-2017 בחיפה, שם שימשה כפרופסור בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטה. היא קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית וזכתה בפרסי ברנשטיין, ניומן, א.מ.ת. וברנר.
מטלון כתבה סיפורים קצרים (זרים בבית), רומנים (זה עם הפנים אלינו, שרה שרה, קול צעדינו), נובלות (גלו את פניה, והכלה סגרה את הדלת, שלג), מסות (קרוא וכתוב, עד ארגיעה), רומן לבני הנעורים (סיפור שמתחיל בלוויה של נחש) ומחזה (הנערות ההולכות בשנתן). התנועה בין ז'אנרים ביטאה את העניין העמוק שלה בצורה הספרותית.
אף שהייתה מהסופרות הראשונות שכתבו בהרחבה על זהותן המזרחית, מטלון הצהירה פעמים רבות על הסתייגותה מפוליטיקה סטראוטיפית של זהויות.
תצלום הדיוקן – שי איגנץ; תצלום של הסופרת בחדר עבודתה – טליה ברמן; תצלום עלי פיקוס – שאטרסטוק.
אלחנן שפירא, מנהל השירות הבולאי אמר כי "לבולים יש משמעות סמלית והם מהווים הצדעה ממלכתית לפועלם הרב של כל אחד ואחד מהיוצרים, אשר כל אחד בתחומו, הטביע חותם, לא רק בכישרון הכתיבה ובפרסום יצירות מופת, אלא, ואולי יותר, גם בהשמעת קול ברור וצלול ובמעורבות בחברה הישראלית המתהווה במדינה".
עוד אמר שפירא כי "בולים אלו ישמשו נדבך נוסף בהנצחת המורשת והתרבות העשירה אשר הם הנחילו בימי חייהם וקולם ימשך במשך דורות רבים". שפירא הוסיף כי בול זה מתווסף לשורה ארוכה של בולים שהוקדשו ליוצרים בולטים כגון סשה ארגוב, משה וילנסקי, עוזי חיטמן, אהוד מנור, יאיר רוזנבלום, חיים ברנר, נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, שאול טשרניחובסקי ועוד.
