בהמשך לפרסום שלנו מיום שבת בדבר דרסיתו למוות של ד"ר צבי לויאל, בית המשפט קבע שהערב החשוד בדריסה ישוחח לביתו.
ביום ראשון אמר בנו של המנוח יוני לויאל
"לאבא היה סיפור חיים ארוך ומגוון, אבא היה תלמיד מצטיין, רס"ן בצבא, רופא שיניים ורופא מומחה. הסיפור של הספורט בחייו של אבא היה שהיה בן 40 ושקל 120 קילו, מה שנקרא "משבר גיל 40", הוא הלך לרופא שאמר לו "אם לא תעשה ספורט ותשמור על עצמך ב-10 השנים הקרובות תעבור התקף לב", אז אבא התחיל לעשות ספורט, נרשם לקאנטרי, הוריד משקל לאט לאט, ואז הגיעו חמישה קלימטר הראשונים, ואז ה-10 קלימומטר ומשם קצרה הדרך לתחרויות "איש ברזל" ו"ואוטלרה מרתון" – ריצות של למעלה מ-200 מטר בארץ ובחול. ב-10/15 שנה האחרונות זה מה שהוא עשה, זה מה שהוא אהב לעשות.
"הספורט שהוא התחילת לעשות בגיל 40 לא היה בשביל הבריאות, אולי בהתחלה, זה היה בשביל הנשמה, האופניים נתנו לו תחושת חופש, הוא היה רוכב כדי להינות מהנוף, היה עוצר ושולח לנו תמונות של נופים, הוא היה צריך את זה בשביל הנשמה שלו".
בחיי הרכיבה היו לו כמה אירועים, חלק הסתיימ בשריטה וחבלה פה ושם, לפני 10 שנים, הוא רכב עם קבוצה דיי גדולה מהקאנטרי בראשון ,ורכב סטה מן הנתיב ופגע בחלק הקדמי של הדבוקה, פצע 10 אנשים, 2 מהם נהרגו, אבל בגלל הכישורים שלו כרופא, עצר את כולם וממש טיפל אחד בנפגעים, שניים מהם הוא לא הצליח להציל, הוא טיפל בפצועים עד שהגיעו הצוותים של מד"א. שנתיים או שלוש אחרי הוא לא חזר לרכב, אבל הוא היה צריך בשביל הנשמה, הוא הוא התעסק גם עם בריצה ושחיה אבל את אופניים הוא היה צריך בשביל הנשמה. אנחנו גם לא אהבנו את זה – אבל איך אתה יכול להגיד לבנאדם להפסיק לעשות את מה שהוא הכי אוהב – אתה לא יכול להגיד לאדם להפסיק לחיות. אמרנו שהוא צריך להיות זהיר, הוא היה עם כל ציוד הבטיחות שהוא היה צריך ושמר עליו".
על התאונה: "אבא התאמן לתחרות איש הברזל שהיה צריכה להתקיים ביום שישי הקרוב בטבריה, הוא היה צריך לעשות תחרות של "חצי איש ברזל ואתמול הוא תכנן לרכב בין 100-150 קילומטר, ולפי המקום שהיתה התאונה, הוא הספיק להתרחק 10 דקות מהבית, הוא עוד לא הספיק להתחמם וקראת התאונה. אנחנו יודעים שאבא רכב, רכב נכנס בו מאחורה והמשיך לנסוע ועוברי אורח שראו את התאונה הזעיקו את מגן דוד אדום", יוני לא יישכח את שיחת הטלפון שקיבל מקצין המשטרה: "הקצין לא הסכים למסור פרטים בטלפון, הוא אמר שהוא בדרך אלינו, אני לא ידעתי מה קרה למי, הבן הקטן שלנו היה צריך להיות איתם, השוטר אמר לי שהוא לא איתם, אז התקשרתי לאבא – ואבא לא ענה, אז הבנתי".
על היותו "סבא ברזל": "עשה עם הנכדים דברים לא שגרתיים, נתן להם לטפס על מתקני חבלים, או ללכת לראות את הטיסנים או המטוסים הקלים, הוא היה לוקח לטיולים, היה יוצא אתם בשמונה בבוקר וחוזרים איתם בשעות הצהרים מיוזיעים אבל העיקר נהנהים". וכל הזמן היה מבקש מאתנו להביא אליו עוד הנכדים".
מסר לקהילת הרוכבים אחרי התאונה: "קהילת הרוכבים זאת משפחה של ממש – הם מבלים שעות יחדיו, בהיכרות שלי עם האנשים האלה, אלה מלח הארץ, עושים את זה בצורה זהירה, בהתאם לחוק תוך התחשבות בתנאי הדרך והסביבה, אבל כנראה שאין גבול זהירות שצריך להקפיד עליה".
שופט בית המשפט טל ענר ציין בהחלטתו
" בשלב זה של החקירה אני סבור שניתן להורות על שחרור החשוד בתנאים. המסוכנות הנלמדת
מהארוע )הן מהתאונה עצמה והן מהתנהגות לאחריה(, אינה מבוטלת. אך בשלב זה, דומני שניתן לאיין
אותה באמצעות חלופה הולמת. יצויין כי המסוכנות הקשורה לעצם השימוש ברכב מופחתת עקב
שלילת רשיון הנהיגה של החשוד"
